חב' סולי תעשיות (1981) בע"מ נ' משתלת מגן בע"מ

פסק דין

רקע:

1. לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן הסכם בעל פה שנעשה בין הצדדים לרכישת זרעים. התובעת והנתבעת שכנגד (להלן:- "התובעת") דורשת יתרת חוב בגין סחורה שסיפקה והנתבעת והתובעת שכנגד (להלן:- "הנתבעת") טוענת לנזקים שנגרמו לה עקב סחורה פגומה, וחיוב התובעת בגין שירותים שניתנו לה.

2.התובעת הינה חברה העוסקת, בין היתר, במכירת זרעים. הנתבעת הינה משתלה, לקוחה של התובעת, אשר הזמינה מהתובעת זרעים.

3.על פי הנטען בכתב התביעה, הסתכם סכום העסקה בגין מכירת זרעים שמכרה התובעת לנתבעת בסכום של 986,547.70 ₪. במהלך חודשים יוני-יולי בשנת 2008 הוצאו חשבוניות על סכום זה, אשר צורפו לכתב התביעה (להלן:- "החשבוניות"). הנתבעת שילמה בגין הסחורה שסופקה לה על-פי חשבוניות אלו סך 808,804.42 ₪ וזוכה חשבונה בסך 53,560.21, כך שלפי חישוב זה נותרה הנתבעת חייבת לתובעת סך 124,283.07 ₪ בערכים נומינליים ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית- 129,622 ₪, סכום זה הינו הסכום הנתבע בתובענה זו.

4. הנתבעת טענה בכתב הגנתה, שתי טענות מרכזיות: האחת, כנגד סכום החוב הנטען. לטענתה, בסיס חישוב המחיר שחויבה על ידי התובעת הינו גבוה משסוכם עמה מלכתחילה, שכן, על פי הנטען, סוכם, כי המחיר שבו תרכוש הנתבעת זרעים יהיה זהה למחיר הניתן לחקלאים אחרים. הנתבעת טוענת, כי לאחר קבלת החשבונית הראשונה פנתה היא אל התובעת ואמרה לה כי הסכומים כפי שמופעים בחשבונית הם בניגוד למוסכם, מחיר הנמכר בפועל לחקלאים האחרים, אך התובעת טענה, כי הצדדים יתחשבנו בסופו של יום, אולם כשהגיעה שעת ההתחשבנות עמדה התובעת על תשלום בהתאם לחשבוניות, כך שהנתבעת שילמה לתובעת סכום שהוא פחות או יותר הסכום שעליה לשלם על פי הערכתה. לטענת הנתבעת, ההפרש בין החיוב הנטען לסכום לו התחייבה הנתבעת לשלם על פי ההסכמה בניהם הינו 84,026 ₪. השנייה, טענות קיזוז, שעל פיהן מחובת התובעת לשלם לנתבעת בגין שירותים שניתנו לה, שכן הנתבעת סיפקה לתובעת מגשי דוגמאות של שתילים מזרעים של התובעת בעלות של 14,400 ₪. כמו כן, זרעים שסופקו לאחד החקלאים לא נבטו טוב ולכן נוצר מחסור באספקת השתילים לחקלאי. בהסכמת הצדדים, לרבות החקלאי, רכשה הנתבעת ממשתלה אחרת שתילים בשווי של 34,500 ₪ בצירוף מע"מ. ולבסוף, 15,000 זרעים שסופקו על ידי התובעת לא נבטו טוב. בשל אחריותה של התובעת לזרעים, על התובעת להשיב לנתבעת עלות הזרעים וכן הוצאות הזריעה וההנבטה בסכום כולל של 17,085 ₪ בצירוף מע"מ. סך הכל טוענת הנתבעת לקיזוז סכומים בשיעור כולל של 63,900 ₪, בתוספת מע"מ. לפיכך, על פי הנטען, על התובעת לשלם לנתבעת סך של 183,678 ₪ כולל מע"מ וריבית. לאור טענות אלו, הנתבעת אינה חבה לתובעת אלא להיפך התובעת היא שנותרה חייבת לה כספים בסך 54,056 ₪, לאחר קיזוז הסכומים המפורטים מעלה מסכום התביעה. על סכום זה הוגשה תביעה שכנגד.

מסכת הראיות:

5.מטעם התובעת העידו מנהל התובעת, מר ליבלרך יצחק, מנהל מחלקת זרעים אצל התובעת, מר מואייד סחאקה ועובד בחברת התובעת במועד האירועים נשוא התובענה, מר מאיר שני לאחר שהקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

התובעת צרפה כראיות את החשבוניות ותעודות המשלוח נשוא החיובים הנתבעים.

מטעם הנתבעת העידו מנהל הנתבעת, מר אבי מגן, עובד הנתבעת, בנו של מנהל הנתבעת, אסף מגן, החקלאי, מר עידו נחום והחקלאי מר עמי אסידו, אלו הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

התביעה העיקרית:

6.בעבר, בשנים 2003-2004 רכשה הנתבעת מאת התובעת זרעים, בשל סכסוך שנתגלע בין הצדדים הסתיימו היחסים בניהם.

הנתבעת טענה, כי היות והתובעת היא משווקת בלעדית באזור של זרעים מהסוג הנמכר על-ידה, והנתבעת נדרשה לזרעים אלו, המשיכה היא לרכוש זרעים אלו בשנים 2004-2008 באמצעות החקלאים, מר עידו נחום ומר עמי אסידו, שרכשו עבורה הזרעים מאת התובעת. מר עידו נחום ומר אסידו, אשר במקביל הנביטו אצל הנתבעת זרעים שרכשו הצהירו כי כך היה.

7.הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מי היה הגורם שבשלו שבו הצדדיים לעבוד יחדיו, בעוד שלטענת התובעת, הדבר נעשה בפגישה שהיתה במשרדיו של אחד המגדלים הגדולים, אשר הציע, כי הצדדים ישובו לעבוד יחדיו, כך שתהא עבודה משותפת בין ספק הזרעים המשתלה והמגדל ובעקבות אותה הצעה נוצרה פגישה בין הצדדים, טוענת הנתבעת, כי בעבר רכשה סחורה מאת התובעת ומשחשה שהתובעת מפלה אותה לרעה במחירים ביחס ליתר החקלאים, הפסיקה היא להזמין מהתובעת עוד סחורה. חודשים קודם להתקשרות נשוא התובענה ביקר מנהל הנתבעת בתערוכה בחו"ל ופגש את מנהל המכירות של החברה ספקית הזרעים מהולנד, שאת מוצריה מייבאת לארץ התובעת, מנהל הנתבעת סיפר למנהל המכירות את סיבת הפסקת רכישת הסחורה מאת התובעת. יומיים לאחר מכן פנה מנהל התובעת אל מנהל הנתבעת וביקש שלא לפנות עוד אל החברה ההולנדית בעניין וביקש לחדש קשרי העבודה בין הצדדים. במעמד זה הובטח למנהל הנתבעת כי התובעת תמכור לו הסחורה במחירים טובים ולא תפלה אותו ביחס לחקלאים אחרים. על בסיס הבטחה זו חודשו קשרי העבודה בין הצדדים. הדברים לא הועלו על הכתב בשל המתח הסמוי ששרר והרצון להפגין אמון.

8.הגם שהצדדים העניקו לנקודה זו משקל רב בטיעוניהם, הנני סבורה, כי הכרעה בשאלה זו אינה משמעותית לצורך הכרעה בהליך שלפניי, שכן איני סבורה שישנה חשיבות של ממש להכרעה בה לצורך השאלות השנויות במחלוקת, אם כי הנתבעת נאחזת בסיבה להתקשרות המחודשת כתימוכין לטענתה באשר לשיעורו של המחיר שסוכם בגין רכישת הסחורה.

שני הצדדים מאשרים בעדותם, כי התובעת יזמה פגישה בנוגע למכירת סחורה לנתבעת, והצדדים שוחחו ביניהם בעניין זה, כך שהכרעה בשאלה האם הדבר נעשה בעקבות שיחה שהיתה עם היצרן אם לאו חסרת כל משמעות, אם כי יש מקום לציין, כי במכתבו של מר אבי מגן לחברה ההולנדית, ציין, כי הפגישה בתערוכה היתה שנתיים קודם למכתב, כך שיכול ופגישה זו התקיימה, אך בחלוף זמן רב ממנה, בעקבות הפגישה שאותה תיאר מר מועייד עם החקלאי אוביץ, יצא שיתוף הפעולה בין הצדדים לפועל.

9.במחלוקת באשר לתנאי המחיר שסוכמו, טוענת התובעת, כי סוכמה הנחה של 15%, כפי שהיה בעבר, בעוד שהנתבעת טוענת, כי סוכם שהמחיר שינתן לה יהיה המחיר הנמכר לחקלאים האחרים, דהיינו 1,050 ₪ לכל 1,000 יחידות.

בתמיכה לטענותיה, מציגה התובעת את החשבוניות שהוצאו לנתבעת ושהנתבעת לא חלקה עליהן בזמן אמת.

עוד טוענת התובעת, כי מלכתחילה שילמה הנתבעת את מלוא התמורה על פי החשבוניות, אלא שכשמר מועייד הגיע למשרדי התובעת עם שיקים שנמסרו לו על ידי מר אסף מגן, גילה, כי שיק אחד בסכום של 130,000 ₪ לא נחתם. לפיכך, נשלח למשרדי הנתבעת מר שני, אשר ביקש להחתים את הנתבעת על השיק. השיק נמסר למר אסף מגן, וכשזה התמהמה במשרדיו ונשאל מדוע אינו מחזיר את השיק, ציין מר אסף מגן כי השיק לא יוחזר וביקש, כי מנהלו של מר שני יגיע על מנת להסדיר את העניינים. כאשר מר שני הגיע למקום פעם נוספת, כעבור כשלושה שבועות, יצא אליו מר אבי מגן ובאיומים גירש אותו מהמקום.